"המזרנים הפשוטים היו עשויים מעשב ים ובד שק לכיסוי, והמעולים מצמר גפן ובד כותנה. צמר גפן היה דרוש למזרנים ולשמיכות מחממות.
את כריכות הצמר גפן היה צריך העובד במזרנים או בשמיכות לפרק על ידי חבטות במטה מיוחד… העוסקים בעשיית מזרנים ושמיכות היו מחזרים על החצרות או מסתובבים בשכונות כדי לקבל עבודה ולעשותה על פי רוב בבית הלקוח"…
ניפוץ הצמר גפן היה נעשה בחצר ורישומו ניכר באשר עם כל חבטה מתנשאות פתיתי צמר גפן, משולים לפירורי שלג נוציים, והקטנים צוהלים כשהם מתכסים בחוטי צמר גפן דקים מן הדקים כאילו תקפה אותם סערת שלג"…
אברהם שושן, ירושלים עירי, 1981 , עמ' 165-164
איור: מנפץ כותנה באחת מסמטאות העיר העתיקה, ראשית המאה ה-20
ציור: מרגלית שם טוב-סובל, 2009.