בול: בול עם מראה מגדל דוד מתקופת המנדט הודפס בארץ בשנים 1948-1927.
ציור: מרגלית שם טוב-סובל, 2019.
"יום כביסה אינו יום רגיל בלוח החודש. אימתו גדלה על עקרת הבית, ולא מעט ממנה על הגבר אדון הבית… העבודה ממש החלה בהשכמה עם עלות השחר והסתיימה עם השקיעה…אצל רוב הנשים נדדה שנתן ממתח : בחורף-מחשש גשמים שישבשו את תליית הכבסים ובקיץ מחשש ליום שרב-לחמסין המעיק והמייבש את הכבסים כלוחות עץ"…(אברהם שושן, ירושלים עירי , עמ' 112-111).
תצלום: עקרת בית מכבסת באחת מחצרות העיר העתיקה, תקופת המנדט.
ציור: מרגלית שם טוב-סובל. ראשית המאה ה-21.
"המזרנים הפשוטים היו עשויים מעשב ים ובד שק לכיסוי, והמעולים מצמר גפן ובד כותנה. צמר גפן היה דרוש למזרנים ולשמיכות מחממות.
את כריכות הצמר גפן היה צריך העובד במזרנים או בשמיכות לפרק על ידי חבטות במטה מיוחד… העוסקים בעשיית מזרנים ושמיכות היו מחזרים על החצרות או מסתובבים בשכונות כדי לקבל עבודה ולעשותה על פי רוב בבית הלקוח"…
ניפוץ הצמר גפן היה נעשה בחצר ורישומו ניכר באשר עם כל חבטה מתנשאות פתיתי צמר גפן, משולים לפירורי שלג נוציים, והקטנים צוהלים כשהם מתכסים בחוטי צמר גפן דקים מן הדקים כאילו תקפה אותם סערת שלג"…
אברהם שושן, ירושלים עירי, 1981 , עמ' 165-164
איור: מנפץ כותנה באחת מסמטאות העיר העתיקה, ראשית המאה ה-20
ציור: מרגלית שם טוב-סובל, 2009.
מרגלית נולדה ב12.12.1930 בבית החולים משגב לדך ברובע היהודי בירושלים לאהובה ויעקב שם טוב.
המשפחה גרה ברחוב חב"ד 36 ברובע היהודי. אבי המשפחה , יעקב, היה אופה. מרגלית נזכרת איך מידי ערב היה לש את הבצק בגיגית גדולה בשתי ידיו. ההורים השכימו קום ולפנות בוקר נהגו להכין את כיכרות הלחם לאפייה בטאבון המרכזי ברחוב חב"ד.
מרגלית למדה בבית הספר לבנות ב' (מול מבנה המוזיאון). הוריה לא יכלו לשלם עבור הלימודים ולכן בכתה ד' הלכה לעבוד כעוזרת בית בתלפיות וברחביה.
המשפחה עזבה את ירושלים בשנת 1946.
לאחר קום המדינה התגייסה לצה"ל. לאחר שחרורה מהצבא עבדה כאחות בבית החולים באר יעקב. בבית החולים הכירה את יוסף מי שיהיה לימים בן זוגה לחיים.
במהלך השנים, מרגלית השלימה את לימודיה . לאחר שיצאה לגמלאות , החלה לצייר.
בתערוכה מוצגות יצירותיה מכור מחצבתה בעיר העתיקה. היצירות מוצגות לצד תצלומים ישנים מתקופת המנדט אשר שימשו לה השראה.
מרגלית שם טוב